אודות מכון לבון
במגוון אוספי הארכיון שמורים מיליוני פריטים של תיעוד רב ערך מסוגים שונים הכוללים חומר כתוב, מודפס, תצלומים, כרזות, כרוזים, חומר קולי, קלטות וידאו וסרטים, וחומרים מוזיאליים. הללו מרוכזים באוספים לפי מקורות מוצאם ולגורמים שהפיקו או יצרו אותם.
הארכיון משמש כגנזך “ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל”. כל החומרים הקשורים בהסתדרות הכללית על כל מרכיביה החל מיום הקמתה ב- 4 בדצמבר 1920 ועד ראשית שנות ה-90 של ה- 20, נשלחו לשמירה בארכיון.
האוספים הם עדות למורשת העשייה הענפה של תנועת העבודה העברית בארץ ישראל, תנועת הפועלים היהודית בתפוצות ותרומתן לחידוש הישוב היהודי בארץ ישראל, ולהקמת מדינת ישראל וביסוסה. כל זאת מסוף המאה ה- 19 ועד סוף המאה ה-20. כארכיון היסטורי, מטרותיו של המכון הן לשמור על התיעוד הארכיוני רב הערך של מורשת תנועת העבודה וההסתדרות, ובד בבד לחשוף ככל האפשר את המידע האצור בו לציבור הישראלי ולקהל הלומדים והחוקרים.
הנהלת מכון לבון
מנהל ארכיון מכון לבון – ד”ר ערן טל
שלבים בתולדות מכון לבון
שנות ההכנה
במקביל ליוזמתו של פרופ’ איזנשטאדט, התארגנו חברים אנשי תנועת העבודה בעלי תודעה היסטורית, שעמדו על הצורך לשמור את החומרים של תנועת העבודה הישראלית והיהודית למגוון סוגיהם. הם החלו לפעול למען “הקמת מוזיאון העבודה” ובחרו בוועד מכין שפרסם “קול קורא בירושלים, (אדר א’ התרצ”ב- 1932)” ובו הוצבו מטרות המוסד, “יסוד למוזיאון העבודה, אשר ישמש מקום אוסף מרכזי לחומר … הנותן ביטוי לתנועת העבודה בעולם, ביהדות, ובציונות, ולמהלך התפתחותה של ארץ ישראל העובדת לכל ענפיה, זרמיה, לבטיה והישגיה”. חברי הועד החלו באיסוף חומר ואף קבעו הוראות מפורטות כיצד לאסוף אותו ולאלו תחומים יחולק.
הגשמת חזון הקמת הארכיון
בן גוריון קיבל באהדה רבה את רעיון הקמת מוזיאון לתנועת העבודה ואישר את הקמתו. בעקבות פנייתו החליט הוועד הפועל של הסתדרות העובדים להקים גוף מרכזי אשר יופקד על שימור המורשת ההיסטורית של ההסתדרות ושל תנועת העבודה היהודית בארץ ובעולם. על החלטה זו בישר בן-גוריון לפרופ’ אייזנשטדט במכתב שנשלח ביום י”ח בניסן, תרצ”ב (28 באפריל 1932). כמו כן, נקבע כי שמו של הגוף יהיה “הארכיון והמוזיאון של תנועת העבודה” , פרופ’ אייזנשטדט מונה למנהלו.
מהקמת ארכיון תנועת העבודה וההסתדרות
ל”מכון לחקר תנועת העבודה ע”ש פנחס לבון”
הקריאה הרשמית של הועד הפועל של ההסתדרות קבעה את הנוהל, לשלוח לארכיון ההסתדרות את החומר התיעודי של כל הגופים השייכים לארגון ההסתדרות. חומר זה כלל תיעוד כתוב של פעילות מוסדות וגורמים של ההסתדרות הכללית ושל גופים שנמנו על תנועת העבודה. בהם ההתיישבות העובדת לסוגיה ואחרים. בדרך זו נבנה וגובש בהדרגה ארכיון תנועת העבודה וההסתדרות ששכן בבית לייסין ונקבעו החוקים והנהלים המקצועיים שלפיהם פעל.
בשנת 1932
בן גוריון קיבל באהדה רבה את רעיון הקמת מוזיאון לתנועת העבודה, ואישר את הקמתו. נקבע כי שמו של הגוף יהיה “הארכיון והמוזיאון של תנועת העבודה”.
בשנת 1958
הוכר הארכיון כארכיון ציבורי בהודעה שפורסמה בילקוט הפרסומים של המדינה. עם השנים התרחבו אוספיו וכמויות החומרים הארכיוניים המתועדים שנצברו בו גדלו והתעצמו.
בשנת 1976
התקבלה בוועדה המרכזת של ההסתדרות החלטה להנציח את שמו של פנחס לבון שכיהן בתפקיד מזכ”ל ההסתדרות ולקרוא לארכיון על שמו. באותה ישיבה התקבלה החלטה בוועדה המרכזת שגם הספרייה המרכזית של תנועת העבודה וההסתדרות – “ספריית סירקין”, תחובר לארכיון לבון ויחד יישאו כולם את שם, “המכון לחקר תנועת העבודה והחלוץ ע”ש פנחס לבון”. במקביל התקבלה החלטה לבנות מבנה מתאים למכון לבון ברח’ נהרדע, תל אביב.
בשנת 1983
במהלך בניית משכנו של המכון, הוא הוכר כעמותה ציבורית הרשומה ברשם העמותות.
בשנת 1985
לאחר מספר שנות הכנה וארגון, פתח מכון לבון את שעריו לציבור הרחב ברח’ נהרדע תל אביב.
בשנת 1989
החליטה הוועדה המרכזת להכיר במכון לבון כ”גנזך הרשמי של ההסתדרות”, הפועל על-פי חוק הארכיונים תשט”ו, ונהוג בכל המוסדות הציבוריים במדינה.
בשנת 1999
עם השינויים שחלו במעבר מההסתדרות הכללית להסתדרות החדשה, נפרד מכון לבון ממשכנו ברח’ נהרדע והעתיק את מקומו על כל אוצרותיו למשכנו הנוכחי ברח’ קהילת קייב 17, שם שוכן כיום.
ספריית המכון ותולדותיה
בשנת 1920 הוקמה הספרייה של תנועת העבודה וההסתדרות שמטרותיה היו לרכז כותרים, כתבי עת וחומרי מחקר העוסקים בתנועת העבודה היהודית והכללית וההסתדרות הכללית על כל מפעליה. כמו כן הספרייה נועדה להכיל את כל הפרסומים של ההסתדרות הכללית וגם חומר ספרותי – פרוזה ושירה פרי יצירתם של חברי תנועת העבודה ויוצרים נוספים. לאחר שנים של איחוד והפרדה בין הספריות, הוקמה בשנת 1962 הספרייה המרכזית של תנועת העבודה וההסתדרות – ספריית סירקין.
בשנת 1983, הוחלט על העברת ספריית סירקין יחד עם ארכיון תנועת העבודה וההסתדרות למבנה החדש של מכון לבון ברח’ נהרדע. במעבר זה התקבל אוסף ספרים גדול העוסק בתולדות עם ישראל ובציונות, לרבות תקופת ההשכלה וחיבת ציון. וכמו כן נרכשו כותרים רבים העוסקים בנושאי חברה, כלכלה ויחסי עבודה, וכן כתבי עת ועיתונים בנושאים אלו. כיום ספריית המכון היא ספרייה עיונית בת כשישים אלף כותרים והיא מיועדת לשרת את באי המכון המעוניינים לעיין בכותריה.