ציוני דרך

בתולדות תנועת העבודה וההסתדרות
על פני לוח השנה

י''א באדר

מכתבו של מ. ברול ליוסף טרומפלדור בדבר הגשת עזרה לעלות לפלשתינה ולהצטרף לגדוד העברי

מוסקבה, 09.06.1918

התקבל ב-13.06 וב-13.06 כבר עניתי.[1]

אדון נכבד טרומפלדור!

לפי הוראת החבר ח. גרינברג, החלטנו לפנות אליך בדבר הגשת עזרה בעניין שבו אין שני שלך ברוסיה. אנחנו חמישה אנשים, שלושה קצינים ושני חיילים מתנדבים, אשר החלטנו לעלות לפלשתינה כדי להתגייס לרגימנט של ז’בוטינסקי.[2] למען מטרה זו יצאנו לפני 16 ימים מאודסה לכיוון באקו ומשם תכננו להגיע לפרס ובעזרת האנגלים ששהו שם לעלות לפלשתינה. לצערנו, החזית בקו אזוב – בטייסק – וליקוקניאז’סקיה[3] חייבה אותנו לעצור ברוסטוב.[4] שם שינינו מסלול והחלטנו לחזור למוסקבה ולנסוע לפלשתינה במסלול סראטוב – אסטרחן – טהראן או במסלול וולוגדה – ארכנגלסק – לונדון. למטרה זו הגענו למוסקבה. כאן החלטנו לפנות לעזרתו של קונסול[5] כדי לקבל מסמכים רשמיים ובאמצעותם השגריר בוולוגדה יסייע לנו להגיע ללונדון.[6] אולם הוועד המקומי[7] לא שיתף איתנו פעולה ולא הרשה לנו לנהל משא ומתן מטעמו עם הקונסול. לכן אנו נאלצים לפנות אליך, אדם מקושר היטב, בבקשה לתמוך בנו אצל הקונסול. אנו מאמינים שאתה לא תסרב לנו, כי פעלת כה רבות למען מטרות ציוניות. אנו נישאר במוסקבה עד 13 ליוני ולכן מבקשים לא לשלוח לנו תשובה בדואר, אלא על ידי ארטל[8]. הננו מחכים לתשובתך החיובית.

מ. ברול, לפי בקשת החברים

נ.ב: אחי ש. ברול השתתף איתך ב-Zion Mule Corps.[9]

[1] הערה בכתב ידו של טרומפלדור.

[2] הכוונה כנראה לגדוד העברי.

[3] ערים במחוז רוסטוב בדרום-מערב רוסיה.

[4] הכוונה למלחמת האזרחים ברוסיה.

[5] הכוונה כנראה לקונסול אנגלי.

[6] בגלל החשש לכיבוש פטרוגרד על ידי הצבא הגרמני, השגרירות הבריטית פונתה לוולוגדה בסוף פברואר 1918 ושהתה בה עד 25 ליולי 1918.

[7] הכוונה כנראה לחברי “החלוץ”.

[8] איגוד עובדים.

[9] גדוד נהגי הפרדות.

הרקע ותיאור האירוע של פרשת תל- חי

פרשת תל חי התרחשה על רקע כיבוש ארץ ישראל מידי הטורקים על ידי הבריטים בשנת 1918. עם הכיבוש הוחל על ידם שלטון צבאי.

יש לזכור ששנה קודם לכן פרסמה ממשלת בריטניה את הצהרת בלפור, בה הובטח להקים בארץ ישראל בית לאומי לעם היהודי. כגודל הציפיות של הנהגת הישוב היהודי, כך גברו האכזבות. התקווה שהבריטים ידאגו לשמירה ולשיטור בארץ בכדי להגן על אוכלוסייתה התבדתה. ישובים יהודים ברחבי הארץ סבלו מהתקפות של האוכלוסייה הערבית.

קשה במיוחד היה מעמדם של ארבע ישובים יהודיים קטנים שנמצאו באצבע הגליל – מטולה, כפר גלעדי, תל- חי וחמארה. הללו הוקמו בתקופת מלחמת העולם הראשונה. הם אוישו על ידי חברי השומר ופועלים חלוצים שעלו ארצה. על פי הסכם סייקס פיקו מ-1916, נמצאו ישובים אלו בתחום השפעה הצרפתי.

ההנהגה הציונית ראתה חשיבות רבה באזור זה במיוחד בשל מקורות המים של הירדן המצויים בו. עם הכיבוש הבריטי של ארץ ישראל והשתלטות צרפת על סוריה ולבנון, הפך השטח לאזור ספר שלא התקיימה בו סמכות שלטונית ברורה. בראשית שנת 1920 פעלו בו כוחות בלתי סדירים, חלקם שודדים, והמצב הביטחוני של הישובים היהודים היה חמור ביותר. אנשי מטולה עזבו את המושבה בתקווה שיעבור זעם, בעוד היישוב חמארה נהרס על ידי הפורעים הערבים. אולם מתיישבי תל חי וכפר גלעדי החליטו להישאר. הם פנו בבקשת עזרה לוועד הצירים – הגוף שהיה אמון על הקשר בין הנהגת היישוב לשלטון הבריטי. בקשתם לא נענתה בזמן, וכאשר החליטו לשלוח סיוע למתיישבים, הוא הגיע רק לאחר הקרב בתל חי שהתחולל ב- 1 במרס, 1920, (י”א באדר תר”ף).

הקרב בתל חי המבוצרת נמשך כל היום. בחילופי הירי בין המגנים של הישוב, בראשם יוסף טרומפלדור, לבין התוקפים הערבים והבדווים, נהרגו ארבעה מאנשי תל- חי ונפצעו אחדים מהמגנים. לפנות ערב הגיעה תגבורת מכפר גלעדי ובה רופא שטיפל בפצועים.

טרומפלדור שהיה פצוע אנוש, נשאל בדרך לכפר גלעדי לשלומו. בתשובתו אמר המנהיג הפצוע, “אין דבר, טוב למות בעד הארץ“.

מגיני כפר-גלעדי ומטולה הוסיפו עוד לעמוד בפני אויביהם, ובבוקרו של יום י”ג באדר תר”פ (3.3.1920) נאלצו לנטוש גם נקודות אלו, לאחר שראו המון לוחמים רוכבים ורגלים נערכים להתקפה עליהם. “אצבע הגליל” נותרה ריקה מיהודים למשך כמה חודשים. ביולי 1920 גרשו הצרפתים את פייסל מדמשק, ובדצמבר 1920 חתמו צרפת ואנגליה על הסכם לפיו הועברה אצבע הגליל לתחום השלטון הבריטי. עוד לפני כן חזרו האיכרים למטולה ואנשי “השומר” וגדוד העבודה לכפר גלעדי, ובהמשך לתל-חי.

מיתוס תל חי ומשמעותו בתולדות התפתחות הישוב היהודי בארץ ישראל

כתגובה להתרחשויות בתל חי ותוצאותיהן הכואבות פרסם ברל כצנלסון, ממנהיגיה הבולטים של תנועת העבודה והציונות הסוציאליסטית בארץ, תפילת יזכור לזכר הנופלים בתל – חי(קונטרס כט). התפילה כוללת את המשפט המפורסם “יזכור עם ישראל את הנשמות הטהורות של בניו ובנותיו… הנאמנים והאמיצים, אנשי העבודה והשלום, אשר הלכו מאחרי המחרשה ויחרפו נפשם על כבוד ישראל ועל אדמת ישראל”. על כך הוא הוסיף, במאמרו “על קברינו החדשים בעיתון “הפועל הצעיר” (12.3.1920), מושג הנושא אופי מודרני וחילוני, “נפלו על משמרת המולדת“, שהחליף את המושג “ארץ האבות” והפך למקובל עד ימינו.

בתל-חי נפלו טרומפלדור וחבריו בעת שנלחמו על אדמתם וביתם. בקרב בו מצאו מותם הם הוכיחו כי יהודים מסוגלים להגן על עצמם ואף למות בעד ארצם.

מנהיגם יוסף טרומפלדור הפך לגיבור לאומי המקובל על אנשי התנועה הציונית בארץ והתפוצות, ביניהן תנועת העבודה הציונית ובה אנשי “החלוץ”, אנשי “גדוד העבודה”, וחברי מפלגות הפועלים בארץ ובתפוצות.

במקביל ראו בטרומפלדור גיבור לאומי גם אנשי התנועה הרוויזיוניסטית, ובראשם מנהיגם זאב ז’בוטינסקי, שהיה חברו של טרומפלדור להקמת הגדודים העברים שלחמו עם הבריטים במלחמת העולם הראשונה. התנועה הרוויזיוניסטית אף הקימה תנועת נוער על שמו –”ברית יוסף תרומפלדור” – בית”ר.

ליצירת המיתוס של טרומפלדור כגיבור לאומי תרמו גם תכונותיו האישיות. דמותו האצילה, יפי תוארו, היותו גיבור מלחמת רוסיה יפן, לוחם קטוע יד, לוחם בגאליפולי- בראש גדוד נהגי הפרדות, אדם ישר וכריזמטי, שתוכו כברו, חלוץ המאמין בישוב הארץ וכיבוש העבודה, המאמין בתחיית ההתיישבות היהודית בארץ ופועל למענה, ועוד.

מיתוס תל-חי ובראשו טרומפלדור הפך למיתוס של גבורה יהודית שחבר לגיבורי העבר דוגמת החשמונאים, בר כוכבא ואחרים. שירים רבים נכתבו אודות פרשת תל-חי בהם הודגשה הגבורה וההקרבה העצמית בד בבד עם כיבוש הקרקע, וההתיישבות היהודית על אדמת הארץ.

מדי שנה בי”א באדר עולים בני תנועות הנוער לקברו, לידו הוצב פסל “האריה השואג”. העליה לתל – חי נעשתה למסורת ותיקה שאיחדה את כל התנועות הציוניות בארץ, כולל מנהיגי ההסתדרות הציונית, אנשי תנועת העבודה הסוציאליסטית, תנועות הנוער החלוציות סוציאליסטיות, ובמקביל אנשי בית”ר (ברית יוסף תרופלדור) וחברי התנועה הרוויזיוניסטית. תל – חי הפך למקום פולחן המאחד את בני הישוב הציוני סביבו עד ימינו.

''אברהם ברוידס פִרסם ב'דבר לילדים' את שירו'' עלי גבעה (בגליל):

הָיֹה הָיָה גִבּוֹר עַתִּיק
צוּרִים בָּקַע, סְלָעִים הֶעְתִיק.
בִּנְתִיב חֻרְבָּן תּוֹך מְעָרוֹת
רָעַם קוֹלוֹ, הִדְלִיק אוֹרוֹת.
בְּשִׁיר חַיִּים יָצָא לַקְּרָב
מוּל אֲסַפְסוּף גָּדוֹל וָרַב.
‘טוֹב לָמוּת עַל הַמִּשְׁמָר
בְּעַד אַרְצֵנוּ!’ כֹּה אָמַר.
הָיֹה הָיָה גִבּוֹר חִידָה,
וְלוֹ זְרוֹעַ יְחִידָה.

אבא חושי כתב את השיר 'בגליל, בתל-חי':

בגליל, בתל חי,
טרומפלדור נפל.
בעד עמנו בעד ארצנו
גיבור יוסף נפל.

דרך הרים, דרך גבעות
רץ לגאול את שם תל חי
לאמור, לאחים שם:
“לכו בעקבותיי”.

“בכל מקום ובכל רגע
תזכרו אותי,
כי נלחמתי וגם נפלתי
בעד מולדתי.

כל היום אני חרשתי
ובלילה קנה רובה
בידי אחזתי
עד הרגע האחרון.

תצלומים בנושא

יום העצמאות

אזרחי ישראל חוגגים את יום העצמאות של מדינתם לאורך שנות קיומה