בראשית שנות ה-70 של המאה ה-20,  יזם מר ישעיהו אברך, ראש המחלקה להשכלה גבוהה בהסתדרות הכללית את הקמת המרכז לתיעוד בעל פה,  בנושא מורשת תנועת העבודה הארץ ישראלית.  מטרתו הייתה לבצע רישום היסטוריוגרפי של מידע, שימסר מפי אנשי תנועת העבודה,  שחיו ופעלו במהלך שנותיה,  החל מראשית המאה ה- 20.  בדרך זו קיווה להבטיח שימור של עובדות והתרחשויות היסטוריות, העלולות להישכח מהזיכרון ההיסטורי של התנועה עם מותם של וותיקיה.

את רעיון הקמת המרכז הגה פרופ’ יהודה סלוצקי (סלוא), מגדולי החוקרים של ההיסטוריה היהודית בת זמננו בכלל, ושל תולדות היישוב ותנועת העבודה בפרט.  עם פטירתו (1978), נקרא המרכז לתיעוד על שמו.

באוסף זה מתועדים 580 ראיונות בעל- פה עם ראשי ההסתדרות הכללית, מנהלי מחלקותיה, ופעילי תנועת העבודה שנמנו על וותיקי היישוב היהודי בארץ ישראל. הראיונות מצויים על גבי קלטות קול בצורה הגולמית, כפי שנשמעו בעת הרעיון,  וכן גם לאחר שעברו עיבוד והדפסה.